ריטב"א על שבועות י״ג

מהדורה: חידושי הריטב"א, לבוב תקפז

« ריטב"א על שבועות י״ב ע״ב ריטב"א על שבועות י״ד ע״ב »

1 בְּעוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ, וְרַבִּי הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר, עַל כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה – יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; חוּץ מִפּוֹרֵק עוֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וּמֵפֵר בְּרִית בְּבָשָׂר – שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; וְאִם לָאו, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.

2 מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דְּתַנְיָא: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הַפּוֹרֵק עוֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. ״וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפֵר״ – זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בַּבָּשָׂר. ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – הִכָּרֵת לִפְנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, תִּכָּרֵת לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים.

3 יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֲוֹנָהּ בָּהּ״ – לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ.

4 וְרַבָּנַן – ״הִכָּרֵת״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״תִּכָּרֵת״ לָעוֹלָם הַבָּא, ״עֲוֹנָהּ בָּהּ״ – שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה וָמֵת, מִיתָה מְמָרֶקֶת.

5 וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי?! וְהָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא, רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי יְהוּדָה הִיא! דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ; וּמַאן אִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבִּי יְהוּדָה; מִכְּלָל דְּרֵישָׁא רַבִּי יְהוּדָה.

6 אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה.

7 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דַּוְקָא קָאָמַר מָר – רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה לָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי? אוֹ דִלְמָא, מִדְּרַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, אַף רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ נָמֵי כְּרַבִּי; מִיהוּ אוֹרְחָא דְמִילְּתָא קָתָנֵי – לְמֵימַר דְּתַלְמִיד סָבַר לַהּ כְּרַבֵּיהּ?

8 אֲמַר לֵיהּ: אִין, דַּוְקָא קָאָמֵינָא – רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה לָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי.

9 דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שָׁבִים וְעַל שֶׁאֵינָן שָׁבִים? וְדִין הוּא – הוֹאִיל וְחַטָּאת וְאָשָׁם מְכַפְּרִין, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; מָה חַטָּאת וְאָשָׁם – אֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים, אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים – אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים! מָה לְחַטָּאת וְאָשָׁם – שֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג; תֹּאמַר לְיוֹם הַכִּפּוּרִים – שֶׁמְּכַפֵּר עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג?!

10 הוֹאִיל וּמְכַפֵּר עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג, יְכַפֵּר עַל שָׁבִים וְעַל שֶׁאֵינָן שָׁבִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״ – חָלַק.

11 סְתָם סִיפְרָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה; וְקָאָמַר: שָׁבִים אִין, לֹא שָׁבִים לָא.

12 וְרָמֵי סְתָם סִיפְרָא אַסְּתַם סִיפְרָא – דְּתַנְיָא: יָכוֹל לֹא יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְעַנָּה בּוֹ, וּקְרָאוֹ מִקְרָא קֹדֶשׁ, וְלֹא עָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה; לֹא הִתְעַנָּה בּוֹ, וְלֹא קְרָאוֹ מִקְרָא קֹדֶשׁ, וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יוֹם כִּפֻּרִים הוּא״ מִכׇּל מָקוֹם!

13 אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי, וְהָא רַבִּי יְהוּדָה.

14 רָבָא אָמַר: הָא וְהָא רַבִּי, וּמוֹדֶה רַבִּי בְּכָרֵת דְּיוֹמָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, כָּרֵת דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְרַבִּי לֵית לֵיהּ.

15 אַלְּמָה לָא? מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ – כְּגוֹן דַּעֲבַד בְּלֵילְיָא וּמִית, דְּלָא אֲתָא יְמָמָא לְכַפּוֹרֵי לֵיהּ!

16 אֶלָּא אֵימָא:

17 כָּרֵת דִּימָמָא לְרַבִּי לֵית לֵיהּ.

18 אַלְּמָה לָא? מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲכַל אוּמְצָא וְחַנְקֵיהּ וּמִית; אִי נָמֵי דַּאֲכַל סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה – דְּלָא הֲוָה שְׁהוּת לְכַפּוֹרֵי לֵיהּ!

19 אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ.

20 הָא גּוּפַאּ קַשְׁיָא – קָתָנֵי: אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ; וַהֲדַר תָּנֵי: מָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ! אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ מִתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת, וְאֵין חִילּוּק בֵּינֵיהֶן. וּמָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ? אֶלָּא שֶׁהַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְכוּ׳.

21 וּמַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: ״וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ״ – זֶה לִפְנַי וְלִפְנִים; ״אֶת אֹהֶל מוֹעֵד״ – זֶה הֵיכָל; ״מִזְבֵּחַ״ – כְּמַשְׁמָעוֹ; ״יְכַפֵּר״ – אֵלּוּ עֲזָרוֹת; ״כֹּהֲנִים״ – כְּמַשְׁמָעוֹ; ״עַם הַקָּהָל״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; ״יְכַפֵּר״ – אֵלּוּ הַלְוִיִּם;

22 הוּשְׁווּ כּוּלָּן לְכַפָּרָה אַחַת, שֶׁמִּתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

23 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדַּם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וּכְשֵׁם שֶׁוִּידּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת, כָּךְ וִידּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת.

24 וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא וַדַּאי הוּשְׁווּ! מַאי הוּשְׁווּ – דִּבְנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ; מִיהוּ כֹּל חַד וְחַד מְכַפַּר בִּדְנַפְשֵׁיהּ.

25 מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: ״וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם״ – אִיתַּקַּשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים; מָה שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים אֵינוֹ מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״אֲשֶׁר לָעָם״; אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֵינוֹ מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת.

26 וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: לְהָכִי אִיתַּקּוּשׁ – שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים הוּא דַּאֲתָא.

27 מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם״ – שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ. וּבַמֶּה מִתְכַּפְּרִין? בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

28 יָכוֹל לֹא יִתְכַּפְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״אֲשֶׁר לוֹ״ – מֵעַתָּה אֵין לָהֶן כַּפָּרָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״יְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים״ – מָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה.

29 בַּמָּה הֵן מִתְכַּפְּרִין? מוּטָב שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן – שֶׁהֲרֵי הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל בֵּיתוֹ, וְאַל יִתְכַּפְּרוּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים – שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל בֵּיתוֹ.

30 וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר – הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה׳, בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה׳, יִרְאֵי ה׳ בָּרְכוּ אֶת ה׳״.

31 מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה; דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: ״כֹּהֲנִים יֵשׁ לָהֶן כַּפָּרָה בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ״. וּמַנִּי? רָבָא אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: ״כֹּהֲנִים אֵין לָהֶם כַּפָּרָה בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ״.

32 אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: מֵעַתָּה אֵין לָהֶם כַּפָּרָה בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״יְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים״, מָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כַּפָּרָה בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת; וּכְמוֹ דְּמָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כַּפָּרָה בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת, כָּךְ יֵשׁ לָהֶן כַּפָּרָה

פירוש ריטב"א על שבועות י״ג

1 רבי היא פירוש וס"ל דזבח רשעים תועבה אינו אלא בקרבנות של שאר ימות השנה ולא בשל יוה"כ ואגב אורחין שמעינן מיהת הא דאית לי' לרבי שיוה"כ מכפר על שאינם שבים ואפילו על כריתות ומיתות ב"ד אינו בעצומו של יום בלבד אלא עם קרבנותיו בזמן שבה"מ דמתני' דאוקימנא כוותה בשעיר המשתלח ושאר קרבנות היא ובהא מיתרצא לי מאי דמקשו כמה מרבנן ז"ל אשמעתין דמשמע דבין דרבי ובין דרבי יהודה פליגא אמתניתא דפרק בתרא דיומא בד' חלוקין כפרה שהיה ר"י דורש דאלו התם קתני דאפי' תשובה ויוה"כ אינן מכפרין אלא על ל"ת שאין בו כרת ומיתת ב"ד ולפום מאי דכתיבנא השתא לא ק"ל הא דהכא בזמן בס"מ דאיכא שעיר המשתלח ושאר קרבנות וההיא דר' ישמעאל בזמן שאין בה"מ כגון בזמן הזה וכי כתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו בזמן שבה"מ קיים כתיב דבקרבנות יוה"כ כתיב. גירסת הספרים והתנן עבר על מ"ע וכו' ואיכא דמחקו ליה דגריס והתניא דהא מתניתא בההיא דר' ישמעאל ואין צריך למחוק דאע"ג דאין הלשון הזה במשנה עניינה יש דתנן חטאת ואשם ודאי מכפרין תשובה מכפרת על עשה ול"ת הניתק לעשה וכי הא אורחא למגרס בה והתנן כיון דאיתיה לעניינה כההיא דריש בבא בתרא דגרסי והתנן מחיצת הכרם שנפרצה וכדמפרש התם:

2 ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר פי' רש"י ז"ל דדריש לה מדכתיב מצותו מצוה יחידית שנצטוה בה אברהם אבינו ע"ה ואין צורך אלא דריש לה מדכתיב בפרשת מילה דאברהם וערל זכר אשר לא ימול וגו' את בריתי הפר. לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה פי ודוק' בהני תלת אבל בשאר עבירות אפילו עונה בה. אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד פי' רוב חטאת ואשם קתני דהא איכא אשם שפחה חרופה ואשם נזיר וטמא וחטאת שבועת העדות ושבועת הפקדון שמכפרין על המזיד והנהו נמי אין מכפרין על עון חמור דכרת או מיתת ב"ד כמו יוה"כ. תאמר ביוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג פירוש דהא כתיב בו בהדיא ועל כל פשעיהם לכל חטאתם גבי שעיר ופשעים אלו המרדים וכן בשעיר הפנימי:

3 ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דתניא יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קדש פירוש רש"י ז"ל שקראו מקרא קדש בברכה שאמר מקדש ישראל ויום הכפורים ולפ"ז נלמד דברכת המועדות מן התורה ור"ת ז"ל פי' שעשאו קדש לשבות בו ממלאכה שהיה לו מחמת קדושתו ולא מחמת שלא היתה לו מלאכה:

4 לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש מנין ת"ל יום הכפורי' הוא מ"מ ומשמע לן השתא דהיינו רבותא דקתני יוה"כ הוא מ"מ לומר שהוא מכפר ואפי' על כריתות דיוה"כ עצמו שהוא עומד במרדו עליהם וכ"ש שאר עבירות דעלמא אפי' עומד במרדו והיינו דרמי הא אסתם ספרא דלעיל וא"ת ואמאי לא משנינן דהא דקתני יוה"כ הוא מ"מ דהיינו שמכפר על שאר עבירות ובתשובה. והיינו רבותא דאנן ס"ד דכל שלא כבד וקדש יוה"כ כדינו כחול הוא אצלו ואינו וכפר לו כלום מכריתות ומיתת ב"ד ואפילו בתשובה קמ"ל יוה"כ הוא מ"מ אבל בלא תשובה אינו מכפר כלום ולהכי כתיב אף שחלק והתוס' הקשו זה ולא תירצו כלום והנכון בזה מ"ש הרמב"ן ז"ל דהשתא משמע לן דאם איתא דס"ל להאי תנא דאין יוה"כ מכפר אלא עם התשובה אם כן עשיתו כחטאת ומעתה דין הוא כי כשאינו מכבדו שלא יכפר אפי' עם התשובה וכדאמרינן גבי חטאת האומר אין חטאת ואשם מכפרים אינם מכפרים לו וא"כ ע"כ ס"ל שהוא מכפר אפילו בלא תשובה ולא דמי לחטאת זו היתה סברת המקשה ואביי קיבלה מיניה להאי משמעותא ותריץ לה וכו' ולהאי סברא לא ידענא אליבא דהאי תנא אך מאי חלק ומאי דריש ביה. אמר אביי ל"ק הא רבי האר"י פירוש דקמייתא ר"י והא רבי. ואע"ג דסתם סיפרא היא י"ל דתנאי היא אליבא דר' יהודה א"נ דתנא דספרא בתר דקתני חדא סתמא בר"י דסתם סיפרא סתם אחריתי כרבי וממילא ידעינן דלאו ר"י היא וכדאיכא כמה סתם מתני' דלא כר"מ ודלא כר"ע שאין הכלל אלא על הרוב. רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומיה פי' רבא לא קיבלה לשמעתא דהא בתרייתא כדקס"ד דמקשה ולית ליה נמי הא דאמרינן לעיל דר' יהודה לית ליה דרבי אלא ס"ל דהא דאמרינן דר' ס"ל כר"י לאו דוקא ות"ק דר"י אית ליה דר' וכדקתני אפילו ספרא קמייתא דיוה"כ מכפר אף על שאר חייבי כריתות אפילו בלא תשובה מ"מ דיוה"כ עצמו אינו מכפר וסתם ספרא קמייתא רבי דבעי תשובה בכרת דיומיה והא בתרייתא דקתני יוה"כ הוא מ"מ בשאר כריתות קמ"ל דלא דמי בהא לחטאת שאע"פ שהוא אינו מודה ביוה"כ לכבדו כראוי מכפר הוא לו על שאר כריתות ואפילו בלא תשובה וא"ת מ"מ תיקשי לן דהא כל סתם סיפרא ר"י י"ל דהא ל"ק דלהכי סתמא תנא דסתם סיפרא לאשמועינן דר"י אית ליה דרבי וא"ת ולימא הא והא ר"י וכאן בכרת דיומיה וכאן בשאר כריתות י"ל דהא ליתא דכיון דלא אשכחן לה בהדיא לר"י ואשכחן לה לרבי דקתני שיוה"כ מכפר בלא תשובה לית ליה למימר אלא דהא והא כרבי דמתני' וזה פשוט כנ"ל והשתא אליבא דרבא אך חלק למעוטי כרת דיומיה פי' דאף דמועיל לשאר כריתות אף שאינו מודה ביוה"כ לכבדו מ"מ לכרת דיומא מיהא לא יועילו:

5 כגון דעבר סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות ביום לכפוריה אי נמי דחנקתיה אומצא דאכל ומת לשעתיה ואין יוה"כ מכפר על המת בעבירה כיון שלא חל עליו אח"כ יוה"כ בחיות:

6 יש ספרים שהיו גורסים וכן מצא רש"י ז"ל דתניא חומר בשעיר וכו' רש"י ז"ל כתב דלא גרסינן לכולה מתנית' כלל משום דפליגא אסוגיין דס"ל דיוה"כ מכפר בכולו למי שהיה לו שהות מבע"י ודלא חנקתיה אומצא ואברא דל"ג דתניא אבל לא מחיקינן כולה מתני' דהא בירושלמי איתא וה"ג תניא חומר השעיר וכו' ותירוצא אחרינא הוא דמייתינן אסוגייא ממתניתא דאפי' בדיעבד מבע"י ולא חנקתיה אומצא משכחת לה כגון שמת בו ביום שאין יוה"כ מכפר אלא בסופו וכעין דאמרינן בעלמא במתניתא תנא וכן אמרו בירושלמי אימת יוה"כ מכפר ר' זעירא אמר כל שהוא כלומר בכל שעותיו ר"ח אמר בסוף מאי ביניהון עבר ומת מיד פי' ביומה על דעתיה דר"ז כפר על דעתי' דר' חנינא לא כפר מתניתא מסייע לר"ח חומר בשעיר וכו' כך פי' הרמב"ן ז"ל ואגב אורחין שמעי' משמעתין דלכ"ע שעיר המשתלח מכפר אפי' על העבירה דלאחר שלוח דאי לא למל"ל דעבר סמוך לשקיעת החמה או דחנקתיה אומצא נימא דמשכחת ליה במאי דעבד אחר שלוח ונראה דהלכתא כי הא מתניתא וכר"ח שיו"הכ לכשתחשך מכפר:

7 דתניא וכיפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים וכו' פי' רש"י ז"ל שמכפר על טומאת שאירעא בפנים בהיכל ובעזרות מזבח כמשמעו שהקטיר עליו בטומאה והקשה עליו כמה תשובות חדא דבמסכת יומא בדוכתיה לא מייתי לה אלא לענין מקום ההזאות שהוא מזה בדם השעיר על מתניתין דקתני וכן בהיכל וכן במזבח ועוד דלפירושו השעיר מכפר על מי ששמש בטומאה שהוא במינה וזה אינו כדמוכח בפרקין לעיל ועוד דלענין כניסת טומאה אמאי צריך קרא לכל חד וחד מן המקומות דהא לקמן בפ"ג לא מצריכנן בהא אלא חד קרא דכתיב את משכן ה' טמא ועוד דלעיל בפרקין הוצרך ר"י עצמו דהכא למעט מן המקרא שלא יהא שעיר זה מכפר על ג' טומאות ואמאי שהרי מפורש הוא לדבריו במקרא זה שאינו מכפר אלא על טומאת מקדש לכך פירוש תוס' דכולה מתניתין אינה אלא לסיים מקום ההזאות ולפני ולפנים היינו בין הבדים והיכל על הפרוכת ומזבח כמשמעו על מזבח הזהב והעזרות היינו שיירי הדם ששופך על מזבח החיצון שבעזרה ונקט עזרות לשון רבים כי אורחיה כי היא עיקר כל העזרות וא"ת ואי להזאות כולהו כתיבי ואי לעכובא הא כתיב חוקה וכתיב נמי וכלה מכפר שאם כלה מכפר כדדרשיה התם וי"ל דאת' לרבות אף מרובה בגדים ואע"ג דאהרן כתיב ביה דהוא משיח וכדאיצטריך רבויא להא חביתי כ"ג משום דכתיב ביה משיח השוו כלם לכפרה אחת שמתכפרין בשעיר המשתלח ואע"ג דהאי קרא גבי שעיר הפנימי כתיב אם אינו ענין לשעיר הפנימי שהרי כהנים חלוקי' באותה כפרה להתכפר בפרו של אהרן תנהו ענין לכפרת שעיר המשתלח בשאר עבירות:

8 דת"ר ושחט את שעיר החטאת אשר לעם שאין הכהנים מתכפרים בו פי' על טומאת מקדש וקדשיו דהא כתיב אשר לעם וכו' ובמה מתכפרים בשל אהרן שכולם כולם קרואין ביתו וא"ת והא דרשיה ליה התם ביתו זו אשתו ולכך מפרישין לו אשה אחרת וי"ל דתרי ביתו כתיבי וא"ת וכיון דמיותר למ"ל קרא דבית אהרן וי"ל דאי לאו בית אהרן הוה מוקמיה ליה במילתא אחריתי כגון בני ביתו והיינו טעמא נמי דאע"ג דכתיב בית אהרן אצטריכו תרי ביתו ולא כיילינן להו בחד ביתו דכיון דמעיט רחמנא גבי פר אשר לו דממעיט להו כל היכא דלא כתיב אלא חדא לא מוקמי ליה אלא באשתו וב"ב והשת' נמי דאיתנהו קמ"ל בתרא ובתר על בני אהרן ולכן היה סדר הוידוי כן הא' עליו ועל ביתו והב' בכלל בני אהרן וא"ת ולוים מהיכא מתרבו שהרי אינם בכלל בית אהרן וכדכתיב בתריה בית הלוי ברכו את ה' וי"ל שהם מתכפרים בשעיר הפנימי עם ושראל דכתיב אשר לעם ואפי' למ"ד בפ' הזרוע שהלוים בפני עצמן שאני התם שהשוו לכפרה מדכתיב יכפר ויש לרבותם בכלל אשר לעם ולא בכלל פרו דלא כתיב ביה אלא ביתו וא"ת היכי אמרינן דאשר לעם לא הותר מכללו הרי הותר אצל הלוים וי"ל דהא לא חשיב הותר מכללו דשפיר משמע בכלל אשר לעם וכדפי' משא"כ בפר דאשר לו הוה ממעט לכהנים לגמרי. מאן תנא דלפום פשטה דברייתא משמע שאין להם כפרה כלל בשאר עבירות שהרי בסוף הברייתא לא ריבה אותם אלא לטומאת מקדש וקדשיו וא"כ הא דלא כר' יהודה ודלא כר' שמעון:

9 שנה עליו הכתוב לעכב וא"ת ותיפוק דחוקה כתיב בפ' לעיכובא וי"ל דההיא על עקרי העבירות ולא על הלקיחה וא"ת גבי טומאת עדת נמי ששנה עליו הכתוב לעכב וי"ל דבהדיא כתיב בה לקיחה דכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שפיר מדריש ביה חקה לעכב משא"כ בל' אשר לו דלא כתי' בה לקיח' לקנס' בהדיא. תנא הכי קא קשיא ליה פי' רש"י ז"ל דמאי דדריש תנא לעיל מאשר לו שאין כהנים מתכפרים בו לאו דמשמע ליה אשר לו כו' לו מכפר ולא על הכהנים אלא בתורת טעמא אתי עליה דכיון ששנה עליו הכתוב לעכב שיהא לו משלו ולא חסרי ביה כהנים משמע שאין מתכפרים בו:

10 גירס' ספרים ישנים מ"ש דבצבור דלא מתכפרין ביה דלא חסרי ביה ממונא בדאהרן נמי לא חסרי ביה ממונא כלומר מאי שנא דבצבור לא מתכפרים ביה כהנים משום דלא חסרי ביה ממונא כדכתיב ומאת עדת בני ישראל בדאהרן נמי לא ליכפרו דהא לא חסרי ביה ממונא פי' דמשמע לן דהא דכתב רחמנא אשר לעם לא גזירת הכתיב הוא אלא בתורת טעמא דאי הוי חסרי ביה ממונא לא סגיא דלא ליכפרו בה והקשו בתוס' על גירסא זו דהא כהנים חסרי ממונא בדצבור שהרי מתרומ' הלשכה בא השעיר ואיכא מ"ד בשקלים ובמנחו' שהכהנים תורמין בו כדתנן התם שכל כהן שאינו שוקל חוטא ותירצו דמ"מ אי אית לית להו לא יהבי בה שהרי אין ממשכנין אותם כמו שממשכנין לישראל על חצי השקל ואפילו אין לו מה יאכל וכן אם חסרו מעות הלשכה ובאין לגבות אין גובין מן הכהנים או אם בא אחר וזיכה שעיר לצבור כשר ואע"פ שלא זיכה בו לכהנים ובספרים שלנו יש גירסא אחרת יותר נוחה דגרסינן הכי מ"ש צבור דלא מתכפרי ביה דלא חסרי ביה ממונא כהנים נמי לא חסרי ממונא וה"פ מ"ש צבור דלא מתכפרי בפרו של אהרן דלא חסרי ביה ממונא כהנים נמי לא ליכפרי ביה דהא לא חסרי ביה ממונא וא"ת היאך אפשר להוציא לכהנים שלא יתכפרו בשל צבור ולא בשל אהרן דהא כתיב יכפר שהשוו כולם לכפרה וי"ל דאנן ודאי לא קי"ל דמכפרי או בשעיר צבור או בפרו של אהרן אלא דפרכי דמנ"ל לומר שלא יתכפרו בשל צבור ויתכפרו בשל אהרן ודלא נימא איפכא דהא ליכא טעמא למעוטינהו מהאי טפי מהאי. והקשו בתוס' ובשעירי רגלים מנ"ל שיתכפרו בהם כהנים על שאין בה ואין בה דהא לא מיחסרי ביה ממונא ואם כן במה יתכפרו בה ותי' דכיון דגלי רחמנא הכא שיתכפרו בשל אהרן ואע"ג דלא חסרי ביה ממונא מעתה יש להם כפרה גם בשעירי הרגלים ואין זה מספיק דשאני פרו של אהרן דכתיב ביה ביתו וכתיב בית אהרן עוד תירצו דדוקא ביו"הכ מצריכינן רבויא לפי שמצינו חלוק כפרות בין ישראל לכהנים אבל בעלמא כולם מתכפרים בשעירים ואף ע"ג דלא חסרי ממונא וזהו הנכון:

11 בשלמא לר"ש היינו דכתיב ב' וידויים ודם הפר וכו' וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ שאין בו וידוי בעצמו וחד כנגד שעיר המשתלח שאין לו דם כלל לכפר על הכהנים בשאר עבירות אלא לר"י בחד וידוי דפר עם דמו סגייא דהא מתכפרי עם ישראל בשעיר המשתלח ווידוי ועל שאר עבירות עם כל ותרי וידויי בפר למ"ל ופרקינן א' לו וא' לביתו שהם הכהנים וכדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב כדתנא דבי ר' ישמעאל ולפ"ז סתם משנה ר"פ א"ל הממונה דמסדר בפר ב' וידוים א' לו ולביתו ואחד לבני אהרן כר' יהודה היא דאלו לר"ש אף בראשון יש לו להזכיר בני אהרן וקשה דהא רבה מוקי בפ' שני שעירי וידוי שעיר המשתלח כר"ש וי"ל דאע"ג דההיא כר"ש וידוי הפר כר"י ובתוס' פי' שאף לר"ש אינו מזכיר בפי' בוידוי הראשון בני אהרן אלא שכולל אותה בדעתו בכלל ביתו ומשום הא דתני דבי ר' ישמעאל שלא יהא נראה דחייב מכפר על החייב ואין זה מחוור וא"ת ואף לר' יהודה ניחא בוידוי הפר אבל בוידוי של שעיר המשתלח על שאר עבירות שאהרן וכל ישראל נכללים בו מאי זכאי יכפר על החייב איכא וי"ל דלא קפדינן לדר"י אלא בתחלת הכפרה וכיון דכבר נתכפרו הוא וביתו על טומאת מקדש וקדשיו אף בשל שעיר המשתלח חשבינן ליה זכאי מכפר על החייב ובהכי סליק לן פירקא בס"ד:

12 פרק ידיעות ידיעות הטומאה נטמא וידע שנטמא לישנא משמע שידע ידיעה גמורה שנטמא ושאסור ליכנס למקדש וכפירש"י ז"ל ותימא דהא ע"כ מתני' רבי הוא דאית ליה ידיעה בתחלה ואית ליה נמי דחייב על העלם מקדש דאי ר"י לא בעי ידיעה בתחלה ואי ר"מ לא מחייב על העלם מקדש אלא ודאי רבי היא ואילו רבי לא בעי אלא ידיעת בית רבו לכך י"ל דהכא נמי ה"ק או שידע דין שנטמא דהיינו ידיעת בית רבו ונקט לה סתמא לכלול לשתיהן דלא אתא רבי לאשמועינן במתני' דין ידיעת בית רבו ובבריית' הוא דתנא לה בפ"ק:

13 שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרי של ע"א ותימא דבפ"ק דסנהדרין תנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בסנהדרי גדולה של ע"א ואילו אידך לא תנינן התם כלל וי"ל דהתם מעלת דסנהדרי גדולה הוא דאתא למיתני בלחוד ותדע דקתני התם נמי שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא בסנהדרי גדולה של ע"א ומוכח בגמ' מקראי דמייתי עלה דבעי יועץ ואורים ותומי' ומלך ובמתני' לא תני להו והיינו מטעמא דאמרן וא"ת מ"מ בפ"ב התם כי קתני מעלות המלך ואמר ומוציא למלחמת הרשות ע"פ ב"ד של ע"א אמאי לא תני נמי יועץ ונביא ואורים ותומים וי"ל דכיון דלא תני להו בפ"ק במעלות סנהדרין לא תני להו נמי במעלות המלך וא"ת והא בההיא מתניתין דסנהדרין קתני אין דנין את השבט אלא בסנהדרי של ע"א ואוקימנא בגמ' בדיני נחלות ובתחלתה של ארץ ישראל ופרכינן דא"כ נבעי אורים ותומים ומלך כי התם ומאי קושיא הא אמרינן במעלות דסנהדרין בלחוד קתני וי"ל דקושיין משום דכייל ליה בהדיה אין דנין את נביא השקר דמשמע דהוי דעתיה דלא בעי אלא בסנהדרי גדולה וא"ת ואמאי לא קתני התם במעלות המלך בפרק ב' שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות זולתו כדקתני שמוציא למלחמות הרשות ושאר דברים וי"ל דלא קתני התם אלא מעלות שהמלך עיקר בהם אבל זו בתוס' העיר והעזרות אינו עיקר בהם שאין זו מטכסיסי מלכות אלא דיהיב ליה רחמנא מעלה בגויה:

« ריטב"א על שבועות י״ב ע״ב ריטב"א על שבועות י״ד ע״ב »